אחד על אחד – עומרי כספי


השחקן הישראלי הראשון (והיחיד) בליגת ה-NBA הגיע לישראל לחופשת קיץ – תפסנו אותו לשיחה על הקריירה, על המשפחה, וגם על לברון ג'יימס, קווים דוראנט וכל החבר'ה

 

מיקי כמעט היה שם, קטש כמעט עשה את זה, אבל השחקן הישראלי הראשון בליגת ה-NBA הוא עומרי כספי. הוא נבחר על ידי קבוצת סקרמנטו קינגס במקום ה-23 בדראפט של שנת 2009 ופרץ בעונת רוקי (עונה ראשונה ב-NBA) חלומית אותה סיים עם נתונים מרשימים של 10.3 נקודות ו-4.5 ריבאונדים למשחק. בסוף אותה עונה נבחר כספי להשתתף בשבוע האולסטאר יחד עם נבחרת הרוקיס שעשתה היסטוריה וניצחה את נבחרת הסופמורס (שחקני השנה השנייה) לראשונה מאז שנת 2002 – כספי לא התבייש והותיר את חותמו על המשחק עם 13 נקודות וחמישה ריבאונדים.
לאחר שנתיים בסקרמנטו הוא הועבר לקליבלנד קוולירס שם שיחק שתי עונות לאחריהן עבר לעונה אחת ליוסטון רוקטס, ובשנה שעברה חזר לכור מחצבתו בסקרמנטו. החזרה לקבוצתו המקורית עשתה לכספי רק טוב ולאחר שלוש שנים לא פשוטות הוא החל לפרוח שוב. את העונה סיים עם ממוצעים של 8.9 נקודות ו-3.9 ריבאונדים ב-21 דקות של משחק בממוצע. חשוב עוד יותר, סוף העונה שלו היה מצוין עם שמונה משחקים רצופים בהם קלע בדאבל-פיגרס, ובהם גם שיא קריירה של 31 נקודות במשחק מול מינסוטה בתחילת חודש אפריל.
ממש בעת כתיבת הכתבה פורסם כי כספי חידש את החוזה שלו בסקרמנטו לשנתיים נוספות, והכושר הנוכחי הטוב שלו לא רק הביא לו את חידוש החוזה אלא גם מעורר תקוות ביחס להצלחה של נבחרת ישראל בכדורסל בקמפיין הקרוב שלה. נפגשנו עם כספי לשיחה על כדורסל, על הגעגועים לבית בישראל וגם על תפקידו כשגריר שלנו בליגת הכדורסל הטובה בעולם.

ש: בשביל להגיע ל-NBA צריך כשרון אבל צריך גם הרבה עבודה קשה – איך אתה מעריך את החלוקה בין שני המרכיבים? מה יותר חשוב?

 

ת: "כשרון יכול להביא אותך ל-NBA אבל אתה גם רוצה שיתייגו אותך בליגה כמישהו שעובד קשה. אם יצא לך שם של עצלן, קבוצות לא יסתכלו עליך – הן מחפשות שחקנים שמשקיעים. כשרון לא מספיק, צריך עבודה מאד-מאד קשה וככל שתעבוד יותר קשה תוכל לממש את הכשרון שלך".

ש: מה היה הרגע הכי מרגש בקריירה שלך?

 

ת: "היו כמה וכמה… רגע הבחירה בדראפט היה רגע מכונן – להיות הישראלי הראשון שחותם חוזה ארוך טווח ב-NBA זה משהו גדול, ראינו את הטקס ביבנה, כל המשפחה יחד, ואני תמיד אזכור את זה. בשנה הראשונה שלי ב-NBA שיחקתי במסגרת אירוע האולסטאר בנבחרת הרוקיס נגד שחקני השנה השנייה וגם זה היה מאד מרגש".

ש: שחקנים בדרך כלל זוכרים מהלכים מכריעים ממשחקעם – איזה מהלך לא תשכח לעולם?

 

ת: "אם לומר את האמת, אני זוכר את כל המשחקים וכל המהלכים. ממש לא מזמן ישבתי עם אמא שלי וראינו יחד משחק מחודש נובמבר האחרון וזכרתי כל מהלך וכל פרט, אני זוכר את כל המשחקים שלי".

ש: הקריירה שלך ב-NBA התחילה מעולה עם עונת רוקי מושלמת כמעט מבחינתך, לאחר מכן באה ירידה עד השחרור מיוסטון והעונה שוב הייתה מוצלחת – אתה מרגיש שאתה בדרך למעלה? עד איפה נראה לך שתגיע?

 

ת: "בשנת הרוקי שלי הייתי שחקן מאד צעיר ללא ניסיון והבנה של מה אני עושה בדיוק. הייתי עולה ומתבסס הרבה על אנרגיה, אבל היום זה גם עניין של ניסיון והבנה של הדברים. אני שמח שעכשיו אני שוב מצליח להביא את עצמי, אני מוצא איזון בין החדירה לבין השלשה וגם האחוזים שלי טובים יותר. אני מנסה לאיים מבחוץ וגם בחדירה וזה הפך אותי לשחקן שלם יותר".

ש: ומה לגבי הגנה?

 

ת: "על הגנה בדרך כלל לא מדברים בראיונות, אבל זה מה שמביא אליפויות ואת זה למדתי בשנים שלי בארה"ב. למדתי להתחזק פיסית ולשחק הגנה שונה מאשר באירופה".

ש: על מי הכי קשה לשמור בליגה?

 

ת: "הכי קשה לשמור על קווין דוראנט מבחינת הוורסטיליות שלו. לברון ג'יימס הוא השחקן הכי שלם ויכול להרוג אותך במאה דרכים שונות. הרוצח זה קובי בראיינט… זה כמו לשאול את מי אתה אוהב יותר את אמא או את אבא… יש הרבה מאד שחקנים שקשה לשמור עליהם, אבל בכל מקרה זהו מאמץ קבוצתי ולא רק אישי".

ש: ב-NBA יש שפע של פורוורדים כשרוניים – מה הערך המוסף שלך לדעתך?

 

ת: "אני חושב שהערך המוסף שלי הוא שבאתי ל-NBA מאירופה והיום קבוצות מחפשות את סוג המשחק הזה שיש בו הרבה ריווח עם קליעות באחוזים גבוהים. קבוצות כמו סן-אנטוניו או גולדן-סטייט משחקות כך, בעיקר בתוך הצבע ושלשות ופחות מה שנקרא in-between, זה מביא אותן לזריקות טובות וזה מה שמנצח".

ש: האמריקנים משוגעים על סטטיסטיקות – עד כמה זה בא לידי ביטוי באימונים ובהכנות למשחקים? יותר מאשר באירופה?

 

ת: "זה נכון, אחת לשבועיים אנחנו מקבלים נתונים סטטיסטיים מפורטים עם אחוזי קליעה מכל נקודה במגרש… גם באירופה כיום כבר מגיעים לזה וקבוצות בטופ מבינות שסטטיסטיקה זה חלק בלתי נפרד מהמשחק. ב-NBA זה באמת מגיע לרמות מטורפות – מודדים למשל כמה כדרורים שחקן עושה לפני זריקה, מה האחוזים כשבאים מצד ימין או משמאל ובאיזו יד זורקים, דברים מטורפים…".

ש: ראיתי שאתה פעיל מאד ברשתות החברתיות ולא חושש להתבטא גם בנושאים שקשורים לישראל – אילו תגובות אתה מקבל?

 

ת: "אני הרי ישראלי ואני גאה בזה. במלחמה האחרונה (מבצע צוק איתן ח"ג) למשל תמכתי בחיילים שלנו – זה לא אומר שתמכתי במלחמה עצמה או שאני תומך בימין או בשמאל, אבל היה חשוב לי לבטא את התחושות בקשר לחיילים שלנו. היה מקרה שבו דווייט הווארד ששיחקתי איתו צייץ בטוויטר Free Palestine. זה היה כשהייתי בטיסה וכשנחתתי ראיתי את זה והיה לי חשוב להגיב. זה המקום שלי כישראלי להסביר ולייצג אותנו, אבל אני לא נכנס לפוליטיקה".

ש: אתה רואה את עצמך גם כסוג של שגריר?

 

ת: "ללא ספק אני גם סוג של שגריר – אני מסתובב הרבה ופוגש הרבה אנשים והם שואלים אותי שאלות ואני צריך להגיב, להסביר ולבטא את העמדה שלנו".

ש: קיבלת איזשהו סוג של תדרוך ממשרד החוץ או מגורם רשמי אחר? אתה חושב שזה משהו נחוץ שיכול לעזור?

 

ת: "לא קיבלתי אבל אני בהחלט חושב שזה משהו שיכול לעזור. צריך להבין שילד בן 15 באמריקה יעדיף להקשיב ללברון ג'יימס ב-ESPN מאשר לנאום של ביבי ב-NBC. משרד החוץ צריך להיעזר באנשים כמוני או כמו בר רפאלי ואולי גם לתת להם הדרכה".

ש: מה הדברים הכי שונים ב-NBA בהשוואה לליגה הישראלית וליורוליג?

 

ת: "הדבר השונה ביותר הוא רמת הכשרון של השחקנים. ב-NBA, השחקנים הכי טובים בעולם מתחרים בשחקנים הכי טובים בעולם. יכול להיות שסדר גודל של 15-20% מהשחקנים ב-NBA מקבילים לאלו שבאירופה מבחינת היכולת, אבל ה-80% הנותרים הם הכי כשרוניים בעולם. יש כמובן הבדלים נוספים כמו העומס וכמות המשחקים – אתה צריך לשחק כל ערב, 82 משחקים בעונה מול השחקנים הכי כשרוניים בעולם".

ש: נשאלת כבר הרבה על הקשר עם אבא שלך והמעורבות שלו בקריירה – עם הזמן זה נחלש או מתחזק?

 

ת: "הקשר והמעורבות של ההורים שלי נשארים קבועים. התמיכה של ההורים שלי היא משהו שאני יודע בוודאות שבלעדיו לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. הם איתי בשיאים וגם ברגעים הטובים פחות וכשיש כזה גב של הורים שתומכים זה יוצא דופן. יש לנו בית מאד פתוח ואנחנו מדברים על הכל. בסופו של דבר ההחלטה היא שלי, אחרי שש שנים ב-NBA אני כבר לא ילד בן 14… אבל העצה של אבא שווה יותר מכל דבר ואנחנו מדברים ומקבלים החלטות יחד".

ש: משהו שמשותף לתחומי הספורט והבידור זה הצלחה בגיל צעיר יחסית וכיום ספורטאים הם גם סלבים, מופיעים בקמפיינים וכו' – אתה רואה את הדימיון? מה אתה חושב על זה?

 

ת: "אני חושב שספורטאים צריכים להשאר במקצוע שלהם אבל ספורטאי שעובד קשה וקרע את התחת והתמודד עם לחצים בהחלט יכול להיות Role Model טוב. אין ספק שכיום ספורטאים הם גם סלבים".

ש: אתה רואה ישראלי נוסף בליגה עם פוטנציאל NBA?

 

ת: "אני לא יודע, יש שחקנים טובים. גל מקל מוכשר ועובד קשה, יש לו שם טוב ב-NBA ולדעתי הוא יחזור לשם. צריך להבין שכדי להיות ב-NBA צריך גם מזל. שון דאוסון מאד מוכשר".

ש: מה הכי חסר לך מישראל כשאתה בסקרמנטו?

 

ת: "מה שהכי חסר לי זו המשפחה. זה להגיע לישראל בסוף השנה ולראות שעוד שנה עברה ובינתיים קרו המון דברים שהפסדתי אותם. אמנם באים לבקר אותי אבל זה לא אותו דבר.. זה אחד הדברים הטובים פחות אבל you take the good with the bad…".

ש: מה יהיה עם נבחרת ישראל? מה המיקום הריאלי שלנו באליפות הקרובה, מה יחשב הישג?

 

ת: "לא יודע, בוא נראה מה יהיה. כרגע אנחנו מחכים לראות אילו שחקנים יגיעו לנבחרת – היו לנו הרבה פציעות, יניב גרין ופניני ועכשיו אני שומע שרוטברד פצוע.. נגיע לאימונים ונראה מי השחקנים וכמובן שנגיע לאליפות עצמה הכי טוב שאפשר. אני חושב שאנחנו צריכים לעלות מהבית שלנו וחשוב גם לעשות את זה בצורה טובה. אני מאד אופטימי. נחברת ישראל בכדורסל מופיעה באליפות אירופה הרבה שנים ברציפות ועכשיו הזמן לעשות משהו יפה.

ש: מי הטראש-טוקר הכי מעצבן ב-NBA?

 

ת: "קווין גרנט בשיאו היה אולי הכי בולט וגם פול פירס.. זה שונה מאירופה ויש את זה הרבה יותר, ב-NBA גם לוקחים את זה אישית…"

ש: כולנו ראינו את הוידאו שלך מגיל 13 בו אתה אומר לאבא שלך שתשחק במדיסון סקוור גארדן. לקח לך 8 שנים לממש את החלום הזה – מה היעד הבא? יש יעד מוגדר?

 

ת: "כן – לזכות באליפות NBA".

ש: בסקרמנטו?

 

ת: "כן, אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה".

כתבות נוספות

השמים הם הגבול- מרצדס S-Class החדשה
כתב: שי רוזנפלד תצלומים: מרצדס
מנוע החדשנות
כתב: ד"ר חנן גולן תצלומים: מרצדס-בנץ
הרכב של גיבורי העל
SO What?