הנשים של מרצדס


בהיסטוריה הארוכה של מרצדס היה תפקיד מכריע גם לנשים – משם המותג, דרך המסע של ברטה בנץ עד מסלולי המרוצים

 

מאז הצגת המכונית הראשונה על ידי קרל בנץ לפני כ-130 שנים, ההיסטוריה של מרצדס גדושה חידושים טכנולוגיים, עיצובים אל-זמניים ודגמים אלמותיים. פן אחד שאינו זוכה בדרך כלל לדגש הוא פן הנשים בהיסטוריה של מרצדס – ולנשים היה תפקיד מכריע בהתפתחות המותג.

המסע של ברטה

ברטה רינגר נולדה בשנת 1849, הבת השלישית מתוך תשעת ילדיהם של קרל ואוגסטה רינגר. בשנת 1870 היא פגשה את המהנדס הצעיר קרל בנץ, השניים התאהבו, התחתנו ועברו לגור במנהיים, בדירה קטנה מעל הסדנה של קרל.

חייו של הזוג הצעיר היו לא קלים, תקופה ארוכה הם חיו בצמצום ושקעו בחובות כבדים. בנץ, שעסק בפיתוח מנועי בנזין עוד משנות השבעים של המאה ה-19, החל לגבש את החזון שלו לרכב ממונע, עד שבשנת 1886 רשם את הפטנט המפורסם והציג את המכונית הראשונה בהיסטוריה – ה-Benz Patent Motor Car. ברטה הייתה פעילה בפיתוח המכונית והתלוותה לקרל במרבית נסיעות המבחן. כמו קרל, גם היא הבינה שלצד היכולת להדגים את פעולת המכונית, יש צורך גם בהוכחה שהיא אמינה מספיק ויכולה לנסוע למרחקים ארוכים.

כשנתיים לאחר הצגת המכונית נקטה ברטה צעד נועז. בוקר אחד בחודש אוגוסט 1888 היא יצאה במכונית שעוד הייתה בשלבי ניסוי, עם שני בניה יוג'ין וריצ'רד, למסע של תשעים קילומטרים אל עבר עיר הולדתה פורצהיים. ברטה לא סיפרה לבעלה על המסע ההרפתקני, פרט לפתק על שולחן המטבח שנכתב בו כי היא בדרכה לשם.

אחת הבעיות הראשונות שנתקלו בהן שלושת החלוצים הייתה מחסור בדלק – במכונית הראשונה עוד לא היה מכל דלק, ובקרבורטור היו ארבעה וחצי ליטר בלבד של Ligroin (כך כונה הבנזין באותה העת), ואלה הלכו ואזלו. הם קנו עוד בנזין בבית המרקחת הראשון שנתקלו בו בעיירה וייססלוך, וזה נודע מאז כ"תחנת הדלק הראשונה בהיסטוריה". קושי נוסף היה בקירור המנוע, שנעשה באמצעות התזה של מים. צרה אחרת נחסכה מהם – הם לא סבלו מנקרים מכיוון שהגלגלים לא היו פנאומטיים אלא גלגלי עץ עם ציפוי ברזל מאחור וגומי מלפנים.

בערב הגיעו השלושה ליעדם, וכמה ימים מאוחר יותר חזרו למנהיים – מסע של 180 קילומטרים. מסעה של ברטה עם שני בניה היה המסע הארוך הראשון של מכונית ממונעת והיה הוכחה ניצחת שמכוניות מונעות בנזין עמידות ואמינות מספיק כדי להסיע נוסעים לטווחים ארוכים.

הבת של ילינק

אמיל ילינק היה איש עסקים אנרגטי שנשבה בקסמי עולם הרכב עוד בסוף המאה ה-19. ילינק רכש לעצמו De Dion בעלת שלושה גלגלים, ולאחר מכן Benz Viktoria עוד ב-1893, אבל לא היה באמת מרוצה וחשב שלכלי הרכב הללו יש פוטנציאל גדול ולא ממומש. בשנת 1896 צדה את עינו מודעה של חברת Daimler-Motoren-Gesellschaft ובעקבותיה הוא נסע לקנשדאט והזמין שתי מכוניות חדשות, האחת עם מנוע ארבעה כוחות סוס והאחרת עם מנוע תשעה כוחות סוס. השתיים היו אמורות להגיע למהירות דמיונית של ארבעים קילומטרים לשעה.

ילינק בילה מרבית זמנו בניס שבריביירה הצרפתית, שהייתה מקום מושבה של העילית האירופית, בייחוד בחורף. ה"כרכרות ללא סוסים" שלו משכו שם תשומת לב רבה, ומשנת 1897 הוא החל לקדם ולמכור מכוניות מתוצרת דיימלר לאצולה האירופית. עד שנת 1900 הוא הצליח למכור 34 מכוניות, וכמות זו העניקה לו משקל רב במשא ומתן שלו עם דיימלר. לילינק היה חזון ברור מאוד של תחום הרכב המתפתח, והוא שכנע את גוטליב דיימלר ואת המהנדס הראשי שלו ווילהלם מייבאך שהעתיד של המכוניות טמון במהירות ובאלגנטיות. זאת ועוד, ילינק סבר שהשתתפות במרוצי מכוניות קריטית למוניטין של היצרן, ולכן לחץ על דיימלר להשתף בהם.

בשנת 1899 נרשם ילינק למרוץ בעיר ניס עם שתי מכוניות Daimler Pheonix בעלות מנוע עם 31 כוחות סוס. הוא נרשם למרוץ בפסידונים "Monsieur Mercédès" – דרך מקובלת להסתרת הזהות האמיתית של המשתתפים באותה העת – מרצדס היה שמה של בתו של ילינק. אמנם שתי המכוניות היו חזקות, אבל הן סבלו ממשקל עצמי וממרכז כובד גבוהים. הן נכשלו במרוץ, אבל עובדה זו לא הרתיעה את ילינק. הוא חזר אל מייבאך (גוטליב דיימלר נפטר זמן קצר לפני כן), ודרש לפתח רכב חדש ומתאים יותר למרוצים, והציע שהוא ייקרא Daimler – Mercedes. כך, בשנת 1900 שימש לראשונה השם "מרצדס" כשם מותג, על שם בתו הקטנה של ילינק.

נשים ונהיגה

הנהיגה במכוניות החדשות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה משימה לא קלה, היא דרשה לא מעט כוח והייתה כרוכה בלכלוך, בחום ובכתמי שמן – לא בדיוק דברים שמזוהים עם המין הנשי (בוודאי באותה התקופה). מסיבה זו זכו נשים שנהגו למבטים משתאים, אך אלו לא עצרו אותן. בצרפת למשל, את מבחן הנהיגה הראשון שנערך במדינה בשנת 1898 עברה אישה – הדוכסית אן ד'אוזס, היא הייתה גם הראשונה אי-פעם שנקנסה בשל מהירות מופרזת של 13 קמ"ש – קילומטר אחד לשעה יותר מהמהירות המותרת. בתחילת המאה העשרים הוקמו מועדוני נהיגה לנשים בלבד (אלה יצאו לטיולי נהיגה משותפים), ומשנת 1905 נראו גם נהגות מוניות.

המעורבות של נשים בתעשיית הרכב הלכה וגדלה – לא רק כצרכניות אלא גם כמשווקות ומקדמות של המכוניות החדשות. חלק גדול מכרזות הפרסום למכוניות בשנות העשרים למשל הציגו נשים ולא גברים, ואפילו במודעת הפרסום שבישרה על האיחוד בין דיימלר לבנץ בשנת 1926 נראו ארבע נשים בטיול משותף במכונית. הנשים בפרסומות של אותה העת לא היו פסיביות וכנועות, אלא אחזו בהגה ואף צוירו בסרבל מרוצים, כמו במודעה המפורסמת של מרצדס משנת 1928 שזכתה לשם Lady in Red.

חורכות את האספלט

עולם הספורט המוטורי נתפס בדרך כלל כעולם גברי וכשחושבים על ההיסטוריה של מרצדס בתחום המרוצים השמות העולים מיד הם שמות גברים כמו אלו: חואן מנואל פנג'יו, סטירלינג מוס או רודולף קרקצ'יולה. אבל גם בתחום זה היה לנשים תפקיד חשוב בהיסטוריה של מרצדס, עוד מהשנים הראשונות.

נהגת המרוצים הראשונה שנהגה במרצדס הייתה ארנס מרק, ביתו של תעשיין מדרמשטאדט שנדבקה בחיידק המהירות בעקבות בעלה. מרק השתתפה במרוץ הראשון שלה בשנת 1922, היא הגיעה למקום מכובד וזה רק גרם לה להשקיע עוד ועוד במיומנויות הנהיגה שלה, עד שהייתה לנהגת רשמית של מרצדס.

במרוץ ה-Swiss Klausen בשנת 1927 התחרתה מרק במרצדס Type S עם 180 כוחות סוס, שהשתייכה לקבוצת המכוניות הגדולות והחזקות ביותר – עם מנועים בנפח של 5,000-8,000 סמ"ק. מרק הביסה עשרות נהגים גברים, ובהם גם בעלה שהשתתף במרוץ, והגיעה למקום השני. הגבר היחיד שהצליח לנצח אותה באותו יום היה נהג המרוצים הגרמני המצליח ביותר בעולם לפני מלחמת העולם השנייה – רודולף קרקצ'יולה. אמנם מרק לא הגיעה למקום הראשון, אבל היא זכתה למעמד של ידוענית בעולם המרוצים ולסמל לאישה הרפתקנית וחסרת מורא.

צמד נשי בולט בהיסטוריית המרוצים של מרצדס היה של שתי נשים שוודיות – הנהגת איווי רוזקוויסט והנווטת אורסולה וירת', שבשנת 1962 גרמו סנסציה. השתיים זכו במרוץ הגרנד פרי של ארגנטינה לאחר 4,626 קילומטרים מפרכים של נהיגה במרצדס 220 SE שלהן, כחלק מקבוצת Mercedes-Benz Works.

רוזקוויסט צברה ניסיון רב בנהיגה בדרכי עפר כסייעת לווטרינר בדרום שוודיה, והחלה להתחרות כנהגת בשנת 1956. ב-1959 היא זכתה באליפות אירופה בראלי לנשים, ושלוש שנים לאחר מכן עשתה את הלא ייאמן: היא זכתה בגרנד פרי של ארגנטינה. היא ושותפתה זכו בכל ששת הסטייג'ים של המרוץ, רשמו מהירות ממוצעת של 126.87 קמ"ש, הביסו 285 מתחרים אחרים והגיעו לקו הסיום לאחר 34:51:03 שעות – כשלוש שעות מהר יותר מהמתחרה שהגיע למקום השני.

נשות מרצדס

אם כן, לנשים היה תפקיד מכריע בהיסטוריה בת 130 השנים של מרצדס. המותג נקרא על שם אישה (ילדה), ברטה בנץ היתה זו שהוכיחה כי מכוניות מתאימות למסעות ארוכים, נשים אימצו את המוצר החדש מסוף המאה התשע-עשרה ונעשו דומיננטיות גם בשיווק מכוניות, ונשים תרמו רבות להצלחה של מרצדס במסלולי המרוצים. כשבוחנים את המורשת המפוארת של המותג מאז הצגת המכונית הראשונה בשנת 1886, אין כל ספק כי ללא הנשים שהוזכרו, ועוד רבות אחרות, הייתה ההיסטוריה של מרצדס שונה לחלוטין.

כתבות נוספות

Fashion Forward
כתבה: טליה לויןתצלומים: מרצדס. mbfashionweek. Claudio Rambotti
חיצי הכסף מכים שוב
כתב: דובי מילר תצלומים: מרצדס
גרניט פורצלן
מאת: חנן גולן | תצלומים: גלעד ארצי
Heritage
כתב: ד"ר חנן גולן תצלומים: מרצדס-בנץ
.מרצדס-בנץ באינסטגרם
.כל העדכונים, החידושים, האירועים, הדגמים. כל מה שמרצדס
mercedesbenz.israel