הכי טוב שאפשר ללבוש 10 מותגי האפנה המובילים בעולם

מותגי האופנה המובילים בעולם

מאת: טליה לוין | תצלומים: יח"צ

חלקם נטועים עמוק במאה הקודמת, ואילו אחרים נוסדו ממש לאחרונה – המשותף לכולם: הם דוגלים במצוינות, הם בלתי מתפשרים והם מכתיבים את סדר היום בעולם האפנה הבן-לאומי – קבלו את עשרת מותגי האפנה העילית המובילים בעולם.

 

כשמדברים על אפנה עילית, הידועה גם בכינוי הוט קוטור, מדברים בדרך כלל על סטנדרטים לא מתפשרים של איכות חומרי הגלם, הבדים העיצוב והתפירה. ואף על פי כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שאנו חיים בשנת 2014, שנה שמצב הכלכלה העולמי אינו מתהדר בה בהצלחות מיוחדות. כן, אי אפשר לשכוח כי מאז המשבר הכלכלי העולמי הגדול שפקד גם את תעשיית האפנה בשנת 2008 ניסו בתי האפנה העילית להתאים את עצמם למצב החדש ולהיערך אליו. הקוטור הקלאסי התהדר לו בקולקציות מרהיבות, מנקרות עיניים ומפוארות שרובן אינן פרקטיות ואי אפשר ללבוש אותן, ולעומת זאת בשנים האחרונות היה אפשר לראות את המגמה ההפוכה, מגמה ששמה לה למטרה לשמור על איכות בלתי מתפשרת של עיצובים, ומנגד – להציע קולקציות ממוקדות, פרקטיות ולבישות, תוך כדי שימור הקלאסיקה והיצירתיות האמנותית המיוחסת לאפנה העילית. אין זה אומר שהאפנה העילית ירדה אל העם אלא שהטוויסטים בעלילה, שיתופי הפעולה המעניינים והיצירתיות הכרוכה בשעות על גבי שעות של עבודה לא מתפשרת, עשו את הקוטור קומוניקטיבי לסביבה בדיוק כמו שמתאימים יצירת אמנות מודרנית לקהל חדש.
אז מהם עשרת מותגי-העל המובילים בעולם? קשה לקבוע בוודאות, אלא שלצד השמות הגדולים שכולם מכירים, יש גם כאלה קטנים שהצליחו לצעוד בענק ובזמן קצר יחסית אל הפסגה המכובדת.

מותגי האופנה המובילים בעולם

סטלה מקרטני

באטיות, בשלווה וללא דרמות מיותרות סטלה מקרטני מצליחה לבסס את מעמדה בעולם האפנה ולעמוד בראש רשימת מעצבי-העל המסקרנים בעולם, כמעט מרגע פריצתה המטאורית אל עולם האפנה הבין-לאומי. מה שנראה בתחילה כגימיק בתוך גימיק, שהחל מפרט הרכילות על בתו של אליל הפופ סר פול מקרטני ועל חברותיה המפורסמות כמדונה וקייט מוס המשיך עם האג'נדה של הצמחונות והטבעונות ודגל אקולוגיה המונף מעל הקולקציות שלה, שעור ופרוות נעדרים ממנה, והצליח להתבסס למותג שבראשו עומדת מעצבת שאינה מתפשרת. לראיה, עוד בשנים הראשונות לקריירה של מקרטני החלו להגיע הזמנות רבות מבתי האפנה הנחשבים בניו יורק כברגדורף, נימן מרקוס וגודמן.
שיתופי הפעולה של מקרטני רק מוכיחים את עצמתו של המותג שיצרה, בכך שאינה חוששת להיכנס להרפתקאות עיצוביות עם חברות האפנה להמונים כדוגמת H&M וחברת הספורט אדידס, שהיא מעצבת לה זו העונה ה- 19 קולקציית קפסולה מיוחדת של בגדי ספורט אקולוגיים. עיצוביה הבלתי נשכחים כמו שמלת התפוז שעיצבה בקיץ של שנת 2011, וקולקציית הסריגים הרחבים שהחזירה לאפנה בסערה בחורף של שנת 2008, גררו רשתות אפנה רבות לחקות את הדגמים ולאמץ אותם אל חיקן באופן רשמי.
גם בדגמים המיוחדים של 2014 הוכיחה מקרטני חשיבה פורצת דרך: היא לקחה את הטרנדים החזקים של העונה החולפת והפכה את עורם, תרתי משמע. מקרטני עיצבה קולקציה שלמה של תחרה ודגמים דמויי עור, והצליחה להוכיח לכל העולם שאפשר לוותר על העור המקורי ובכל זאת ליצור פריט לבוש איכותי ובלתי מתפשר, אם מתאמצים לחשוב מחוץ לקופסה. אך חשיבה מחוץ לקווים כזאת אינה דבר חדש עבור מקרטני, היא עשתה זאת עוד ב-1997 כשנכנסה לנעליו הגדולות של קרל לגרפלד בבית האפנה קלואה, והיא עושה זאת גם היום, רק בזכות עצמה.

פרבל גורונג

מידי כמה שנים צץ לו בעולם האפנה כביכול משום מקום שם ונהיה שגור בפיהם של כל עורכי האפנה הבכירים ברחבי העולם. כבר שנתיים שמו של פרבל גורונג אינו יורד מהכותרות, וכמו שזה נראה עכשיו, כנראה בצדק. כל מי שעוקב אחרי טקסי פרסים בין-לאומיים למיניהם ושטיחים אדומים בוודאי נתקל בעיצוביו האמנותיים, שעיטרו את גופה של ליידי גאגא ואת גופה של שרה ג'סיקה פארקר וכן את גופן המלכותי של קייט מידלטון, של אופרה ווינפרי ושל מישל אובמה (זו אימצה אותו כמעצב). גורונג נולד בסינגפור וגדל בטיבט ובארצות הברית, והוא מעצב חם ומבטיח שמצליח להלביש את כל אשיות האפנה ואייקוניות התרבות האמריקניות בתקופה האחרונה ולייצר "באז" – כך התקשורת ועולם האפנה אוהבים לכנות זאת – כמעט מכל דגם של שמלה.
אמנם גורונג צעיר, אך הוא הספיק הרבה. הוא למד אפנה בהודו, בשנת 1999 עבר למנהטן, ושם החל את התמחותו הראשונה – בבית האפנה של דונה קארן. לאחר מכן עבד אצל סינתיה ראולי וביל בלאס, עד שאזר אומץ ויצא לדרך משלו. אפשר אולי לטעות ולחשוב כי מערך יחסי הציבור המשומן שלו נשען בעיקר על שמות מפורסמים של אייקוניות אפנה שלובשות ללא הרף את שמלותיו. אך אפשר גם להביט בעיצובים במבט מדוקדק ולגלות מעצב שהוא בעצם אמן אמתי. אמן שאוהב להתמכר לכאוס בעיצוב הניכר במוטו "השמיים הם הגבול", ומנגד – יודע לשמור על גישה נטולה מניירות שגורמת לעיצוביו לעמוד בסטנדרטים קלאסיים ולא מתפשרים של שמלות ערב, ראויות ומתחכמות במידה. הצבעוניות היא מרכיב חשוב ואמיץ בקולקציות של גורונג, והוא מצליח להוכיח כי אלגנטי אינו חייב לבוא בצבעים מונוכרומטיים בלבד אלא אפשרי גם בזריקות שונות של צבע.
על גורונג מספרים שעיצוביו יודעים היטב את סודותיו של גוף האישה ועוטפים אותו בהתאם. תעיד על כך אולי שמלת הזהב הבלתי נשכחת שלבשה השחקנית ג'ניפר לורנס בפרמיירה של "משחקי הרעב" לפני כשנתיים ושינתה את חוקי המשחק בעולם האפנה. בעולם האפנה מכנים זאת "עיצוב אינטליגנטי" ואכן גורונג מספר כי מאז ומעולם משכו אותו במיוחד נשים אינטליגנטיות, ועיצוביו מכוונים תמיד לנשים חזקות ואיכותיות שעומדות בעמדות כוח.

אלכסנדר וונג

מי שנחשב לפני כמה שנים מעצב צעיר מצליח שכוכבו דורך נהיה עם הזמן לדמות חשובה בעולם האפנה, ששמה הוא שם נרדף לאיכות ולחדשנות בלתי מתפשרת בעיצוב. בשנים האחרונות נהיו מעצבי האפנה סוג של סלבריטאים כוכבים בעצמם, וזה קצת מקשה עלינו לברור מבין שלל הכוכבים החדשים בתחום האפנה את האיכותיים באמת, מאלה שכוכבם זורח כאזעקת טרנד חולפת. את הפריצה הגדולה של אלכסנדר וונג אי אפשר לשכוח: הוא היה ידוע כמעצב המוכשר והנועז מניו יורק, שעבד בעיקר בלואר איסט סייד של מנהטן. חוג הדוגמניות ואשיות אפנה הניו יורקיות הקיף אותו מכל עבר. בהמשך, דרכו הוא נחשב לשם המבטיח של הדאון טאון, ובשנה שעברה הוא קיבל את הגושפנקה הרשמית של עולם הקוטור הבין-לאומי – הוא מונה למנהל הקריאטיבי של בית האפנה הנחשב בלנסיאגה.
למרות הכול, את תצוגת האפנה האחרונה של וונג בשבוע האפנה בניו יורק הוא ערך בברוקלין הרחוקה מהשדרה החמישית מרחק רב. העובדה שהוא הצליח לגרור לברוקלין את כל תעשיית האפנה הנחשבת רק מעידה על פסגת האולימפוס שהקריירה שלו נמצאת בה כעת. אנה וינטור ושאר אנשי אצולת האפנה חזו שוב בבלתי ייאמן. וונג התהדר בעבר בעיצובים קודרים ומונוכרומטיים ולאחרונה ניכר כי פתח את דגמיו לצבעוניות חדה ואמיצה, עם גימיק קטן: בגדים שמשנים צבע בעת הלבישה שכן הם רגישים לחום הגוף. והנה נחצה רף נוסף – הקולקציה משדרת לכל אישה שהנה, במיוחד בשבילה עוצב בגד מלא אופי.
מקוריות במחשבה היא שם המשחק בשיטת העבודה של וונג. אלא שבעיני רבים הגימיק החם ביותר ואולי האמיץ מבחינתו היה ללכת בדרכם של חבריו בעולם האפנה וליצור שיתוף פעולה מעניין עם רשת H&M (זו מצליחה לייצר "באזים" תקשורתיים מעניינים בעקבות שיתופי הפעולה הללו). וונג, בן שלושים בלבד, הוא המעצב הצעיר ביותר שאיחד כוחות לרגע עם הרשת להמונים ששילבה בעבר כוחות עם ורסאצ'ה, עם איזבל מרנט ועם עוד רבים וטובים. אין ספק שוונג מביא לעולם האפנה העילית משב רוח צעיר ורענן, והיא זקוקה לו כמו אוויר לנשימה. החיבור שלו עם בית האפנה בלנסיאגה לצד חברותיו המפורסמות כמו דוגמנית-העל ג'יזל, הזמרת ריהאנה וכוכבות קולנוע צעירות רק ממגנט את העיניים אליו בציפיות רבות לעתיד.

פנדי

נתחיל מכך ששוויו של המותג פנדי הוא 3.6 ביליון דולר, וזה רק כדי לסבר את האוזן. אחרי שהסדרנו את הנשימה כדאי להציץ להיסטוריה של המותג, שהחלה ברומא שבאיטליה, בזכות אדל קסגראנדה זו ייסדה את המותג ב-1918 כחנות למוצרי עור ופרווה, והחליפה את שמו לפנדי ב-1925 לאחר נישואיה לאדוארדו פנדי. העסק המשפחתי התרחב ב-1946 – עם פתיחתה של חנות רחבה יותר, אלא שרק כשמונה שנים לאחר מכן ולאחר מותו של אדוארדו, נולד המותג פנדי ברוחו המוכרת והידועה, והיה למותג צעיר וזוהר יותר, אולי בזכות חמש בנותיה של אדל שהופקדו על המלאכה.
אדל נפטרה ב-1978 וכל אחת מבנותיה תפסה נתח התמחות מסוים – בפרוות, במוצרי עור, בקשרי לקוחות או במכירות. את קולקציית הפרוות הראשונה עיצב קרל לגרפלד ב-1969 והיא הציבה את המותג בחזית. ב-1977 הושקה קולקציית הנשים הראשונה של הבית, ובשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים התרחבה גם לבגדי גברים, מתנות ואביזרים. בשנת 1985 החליטו הבנות להרחיב את המחלקות במותג ולייצר בשמים ותמרוקים לגברים ולנשים. כיום לפנדי יש כמעט 120 חנויות ברחבי הגלובוס, והמטה הרשמי של החברה ממוקם ברומא.
בנות פנדי אינן מנהלות כיום את העסק מסיבות שאינן ברורות, והחברה שייכת לתאגיד העולמי LVMH ומנהלה האומנותי הוא לא אחר מקרל לגרפלד עצמו. המותג מדורג במקום התשיעי מבין עשרת המותגים היוקרתיים ביותר בעולם, ותיקי היוקרה המפורסמים שלו שכבר עשו שמות בסדרות טלוויזיה מצליחות כמו "סקס והעיר הגדולה" ועל השטיחים האדומים מוערכים בשווי של 3000-5000 דולר ליחידה. ויש גם גימיק כמובן: בשנת 2012 יצאה פנדי בגימיק עיצוב – קולקציית תיקי יד שמעוצבים מפחיות שתייה ממוחזרות, וזה הצליח, אלא מה.
מאז עד ימינו אנו, אולי בזכות מוצרי הפרווה היוקרתיים הקלאסיים מן העבר שאפיינו את המותג, השם פנדי הוא שם נרדף לאצולה וליוקרה בקרב חוג הסילון, וכעת גם בקרב בני דור ההמשך.

דיור

לפני שנספר על רף סימונס שאחראי לכמה מההצלחות הבלתי מבוטלות של בית האפנה הוותיק דיור בשנים האחרונות, נחזור לרגע לציטוט של כריסטיאן דיור בכבודו ובעצמו משנת 1946: "החלום שלי הוא להציל את האישה מן הטבע". בחורף של אותה שנה גורלית ייסד דיור בית אפנה: זה נהיה מאז אחד מבתי האפנה המצליחים ביותר בעולם, אף שידע במשך השנים עליות ומורדות, ומלחמה אחת עולמית שכמעט הצליחה לגנוז את החלום.
והנה, לאחר מלחמת העולם השנייה, בתקופה שעולם שלם הטיף לחסכנות, למינימליזם וללבוש כמעט "גברי" ומאופק, יצא דיור נגד הלך הרוח ועיצב קולקציה של חצאיות ארוכות ורחבות, חצאיות צרות ומדגישות מותניים, שמלות שחוגגות את קווי המתאר של גוף האישה בהמוטו "אישה אמתית צריכה להיות קלאסית ואגדית". המוטו הזה אומץ על ידי כוכבות הוליוודיות מפורסמות באותה התקופה כאווה גרדנר ומרילין מונרו (זו הספיקה כמה שבועות לפני מותה להצטלם לקמפיין של החברה).
חדשנות היא אולי מילה נרדפת לדיור, אם בוחנים את ההיסטוריה של בית האפנה לאורך השנים. זה החל בהצגתה של צללית שעון החול של האישה האולטימטיבית, והמשיך בעיצובים של העומדים בראש בית האפנה שידע שערוריות לרוב כאיב סאן לורן וג'ון גליאנו, שלא הפסיקו להעז לנסות ולהשפיע. בשנת 2012, כשנה לאחר פיטוריו של ג'ון גליאנו מדיור, נמצא סוף-סוף מחליף ראוי – רף סימונס, מעצב בלגי צעיר שעבד בעבר בבית האפנה של ג'יל סאנדר. למרות הנעליים הגדולות של גליאנו הצליח סימונס להרים מחדש את מותג-העל. להבדיל מהאקסטרווגנטיות של גליאנו, הביא עמו סימונס ניחוח מינימליסטי קלאסי, ויש שיאמרו צנוע, בדיוק כמו אופיו של המעצב הבלגי שלא למד מעולם עיצוב אפנה. בווג הצרפתי כבר כתבו עליו שהוא "יודע להמציא צורות חדשות" ולשלב טכניקות של תפירה עילית עם בדים מודרניים ועם עיצובים עכשוויים. מן הראוי לציין כי סימונס זכה בחודש מאי האחרון בפרס מעצב-העל הבינלאומי המצליח בטקס של המועצה האמריקאית הגבוהה לאפנה.

סלין

אין באמת צורך להציג את בית האפנה הצרפתי שהוקם בשנת 1945 על ידי סלין ויפיאנה ונהיה במרוצת השנים למילה נרדפת לאלגנטיות, לשיק, לאפנה. פיבי פילו היא המעצבת העומדת כיום בראשו של בית האפנה, והעיתון הבריטי גארדיאן אף הכתיר אותה כמלכת האפנה העכשווית. פילו מונתה למנהלת האמנותית ולמעצבת הראשית של בית האפנה בשנת 2009 והיא מצליחה לשמור על הילת היוקרה בהצלחה מרובה.
אם בוחנים את המותג לאורך ההיסטוריה, מבינים את הבחירה המופלאה של פילו, זו מצליחה לשמור על הקו הנקי, הקלאסי והאלגנטי מזוהה כל כך עם דגמי העבר של המותג. במגזינים של האפנה לא מפסיקים לשבח, ומכתירים את פילו כקוסמת שמצליחה לשנות פריטים פשוטים כביכול, שנטולים פרטים מעייפים עיניים, לפריטי הלבוש הנחשקים שכל אישה רוצה בארון הבגדים הפרטי שלה. מינימליזם הוא שם המשחק, כזה שמתכתב בשנים האחרונות עם אפנה עילית אולי בצורה הטובה והפרקטית ביותר.
במסלול תצוגות הקוטור מצליחים בסלין בכל פעם מחדש להבדיל את עצמם מהנוף התאטרלי האמנותי הניכר בז'אנר, ולהרשים ולהפעים בחדות, בניקיון אסתטי ובהרמוניה נדירה המוכיחה מחדש עד כמה עצמה טמונה בפשטות. גולת הכותרת בעיצובים החדשים של החברה, מלבד אסתטיקה מינימליסטית, היא גזרות מהוגנות, כאלה שאנחנו נוטים לכנות "גזרות קלאסיות" – מכנסיים בגזרה גבוהה, חצאיות צרות וחצאיות בגזרת A – שמשלבות כלשונה של פילו, עכשוויות לצד על-זמניות, שאינן מוותרות על הטרנד, קורצות לקלאסיקה של העבר ויכולות לשמש אותנו במשך שנים. והנה, כמו בכל עונה מחדש, היא מוכיחה לכל מי שחשש שמא לא תצליח הילדונת שגדלה בשנות התשעים הסוערות לשמר את המסורת היוקרתית הקלאסית והנקייה של בית האפנה, ושהגיל אינו אישיו בתעשייה הזו.

שאנל

אם מביטים בראי ההיסטוריה של האפנה משנות העשרים ואילך, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבית האפנה שאנל עמד, ממשיך לעמוד וככל הנראה גם יעמוד בעתיד איתן בראש רשימת המותגים היוקרתיים הקיימים בעולם האפנה הבין-לאומי. ב-1909 הקימה קוקו שאנל את "הבית של שאנל", זה ביסס את תחילתה של מעצמה שהשראתה נשאבה בראש ובראשונה מהאישה והאגדה שהייתה היא בעצמה.
בשלושת העשורים שחלפו משנות העשרים לשנות החמישים התמקמו חליפות שלושת החלקים המוכרות והמזוהות עד עצם היום עם המותג כאייקון וכשם דבר בעולם האפנה. קוקו שאנל הייתה באיזה שהוא מקום כל מה שנלחמו בעבורו פמיניסטיות, אמנם מאהב עשיר פתח לה את הדלת אל עולם האפנה, אך היא לקחה את ההזדמנות בשתי ידיה ובנתה לעצמה אימפריה, וזו שינתה את פניו של עולם האפנה. את ההיסטוריה כולם מכירים, וגם את ההווה. בשלושים השנים האחרונות קרל לגרפלד אוחז במושכותיו של בית האפנה הוותיק, ועומד בראשו כמעט על תקן של כוהן דת. עיצובי שאנל הקלאסיים משמשים לצד ההשראה העצומה גם פתח לחיקויים רבים של רשתות שמעתיקות במצח נחושה את מה שהפך לאייקון עולמי.
וכמובן אי אפשר בלי לתבל את האגדה עם גימיק מסקרן ועכשווי שלא ניתן היה להתעלם ממנו. אותו גימיק הוא תצוגת אפנה שהציגה את קולקציית בגדי קרוז היוקרתית של שאנל בדובאי בחודש מאי האחרון. התצוגה הצליחה להביא לפתחה מלבד אשיות אפנה ותרבות רמות מעלה, גם שייח'ים ואילי הון מקומיים לצד נסיכות מקומיות. את הבחירה בדובאי נימק לגרפלד לכתב הטלגרף הבריטי: "דובאי היא עיר שצמחה מתוך המדבר והים בתוך פחות משלושים שנה, ואני בטוח שקוקו שאנל הייתה מוקסמת ממנה לא פחות מסין או מאנגליה שהקסימו אותה בזמנו". לגרפלד אינו חושש מתעוזה, מחדשנות ומאפיקים לא מוכרים: הוא עיצב קולקציה באווירה ים-תיכונית עם גלביות שרחוקות במקצת מחליפת שלושת החלקים המפורסמת, מעוטרות באבני חן. זה הוכיח לכולם שהצירוף "עייפות החומר" לא יתקיים לעולם בבית האפנה ששומר על יציבות מבפנים ומבחוץ, להבדיל מעמיתיו שיודעים עליות ומורדות, ובעיקר פליטות פה של מעצבים לא מרוסנים.

קלואה

המותג קלואה הוא אחד ממותגי-העל הנחשקים בעולם האפנה הבין-לאומי: מייסדיו לא כיוונו אותו אל מחלקת ההוט קוטור מלכתחילה, אלא דווקא אל תחום ה-Ready to Wear. זה החל אי-שם באמצע שנות החמישים בפריז, שם נולדה הקולקציה הקוקטית הלבישה הראשונה של אחד המותגים החביבים על הצרפתיות, ובעיקר על אותן חבורות אינטלקטואליות ובוהמייניות שנהגו לשבת בבתי הקפה וללהג על מצבה של התרבות. גבי אגיון, מייסדת החברה, נולדה ב-1921 באלכסנדרייה שבמצרים. בשנת 1954 היא עברה לפריז ולמדה בסורבון. אגיון, כמו יתר בנות תקופתה, נהגה לשבת בגדה השמאלית בבתי הקפה הנחשבים והבוהמייניים ולקבל השראה אמנותית. קפה דה פלור המיתולוגי היה מקום מושבה הקבוע, ושם התחברה עם פבלו פיקאסו. את בית האפנה קלואה הקימה עם ג'ק לנוואר וקראה לו על שם חברתה הטובה. דרך אגב, את לוגו היא ראתה בדמיונה במשך כמה שנים, מתנוסס לו בשמי פריז.
דגמי המפתח הידועים של החברה כגון חולצות משי מכופתרות וחליפות חופשיות, נועדו לנשים חזקות ומשוחררות שאינן אוהבות להיות חנוטות בבגד. קרל לגרפלד ששמו הוזכר בהקשרים שונים בכתבה, היה בשנות השישים מעצב החברה, ובשנות התשעים החליפה אותו סטלה מקרטני. זו נכנסה לנעליו הגדולות, והצליחה להפיח חיים מחדש במותג שנדחק לו הצדה בפסגת האולימפוס הצפופה של מותגי-העל.
קלייר וייט קלר, בעבר המעצבת הראשית של פרינגל אוף סקוטלנד, נכנסה לתפקיד מעצבת הבית הראשית לפני כשנתיים, והצליחה לשלב במדויק את השיק האורבני עם הרוח המתוחכמת שליוותה את המותג מאז הקמתו. בשנה שעברה ציינו שישים שנים להקמתו של המותג, ולצורך כך חברו במיוחד אל בית הכול-בו היוקרתי הצרפתי פרינטמפס, כדי לשתף פעולה בקולקציית קפסולה מיוחדת של 16 דגמים המבוססים על עיצובים אלמותיים של החברה מכל הזמנים כמו שמלת הכינורות של לגרפלד משנת 1983, וחולצת האננס הבלתי נשכחת של מקרטני מ-2001.
יותר מכול, בית האפנה היוקרתי זכור בעיקר בזכות הקמפיינים המעניינים שיצר לאורך השנים שהצליחו לשקף במדויק את מה שניסו במשך שישים שנה להעביר בחברה: לא רק הבגד את עושה את האישה של קלואה, אלא בעיקר האטיטיוד.

הרמס

לאנשים מסוימים הרמס הוא בסך הכול אל יווני, אך בעיני מיליוני אנשים אחרים מדובר באחד ממותגי- העל האלמותיים שזכו להיכנס לפנתאון של עולם האפנה. אי אפשר לדבר על הרמס בלי להזכיר באותה נשימה את תיק הבירקין המפורסם והנחשק ואת מטפחות המשי המרובעות, אך לפני הכול כדאי לתת מעט כבוד לדרך הארוכה שעבר המותג מאז הקמתו בשנת 1837. בפריז, אלא מה.
מלבד האפנה העילית, בזכות אביזרי האפנה כתיקים וצעיפים מחלקת האקססוריז של הרמס היא שם נרדף להוט קוטור וליוקרה. אך מתברר כי לא הספיק בשנותיו הראשונות של העסק. האחים הרמס, שהיו גרעין הקמתה של החברה, עסקו בכלל בייצור אוכפים לסוסיו של הצאר הרוסי. אתם מתארים לעצמכם בוודאי כמה מים עברו בנהר עד תחילתן של שנות העשרים של המאה הקודמת, שאז הייתה החברה למתמחה בייצור רוכסנים ובשילובם בבגדי עור, עד הרגע המכונן בשנת 1929 שאז הוצגה בפריז הקולקציה האפנתית הראשונה של החברה.
חבלי הלידה היו לא קלים כלל. אך מי שעשה את המותג שם דבר היה ז'אן לואי דומא שהחל לנהל את המותג בשלהי שנות השבעים, בדיוק בתקופה שעתיד החברה לא היה ברור במיוחד. אף שתיקי ה"קלי" וצעיפי המשי המרובעים היו לפריטים נחשקים עוד מימיו הראשונים של המותג, בסוף שנות העשרים, עתידו בתחום האפנה העילית עמד תלוי על הכף. דומא ניסה בכל כוחו להוציא את בית האפנה מתדמיתו הקשוחה והמנוכרת, ושכר לשם כך מעצבי אפנה צעירים ונלהבים במטרה להרחיב את הקולקציות ולפתוח סניפים נוספים ברחבי אירופה וארצות הברית.
בשנת 1984 חל עוד מפנה במעמדו של המותג שחבר אל השחקנית האנגלייה ג'יין בירקין ואתה הגה את קו התיקים המוצלח ביותר שידעה החברה עד עצם היום הזה. והרי גימיק קטן והיסטוריה הוליוודית נוצצת: הם החומרים שמהם קורצו כוכבים ומותגי יוקרה. השיגעון לתיק הבירקין החל לפני כמה שנים כאשר נוצרה רשימת המתנה ארוכה, במקרה ממש, בקרב נשים מובילות דעה ומוכרות לתיק יד טרנדי שנראה על כל שטיח אדום ועל פרק ידה של כל כוכבת בעלת שם בתעשייה. מחירי תיקי היד החלו ב-5,000 דולר ויכולים להאמיר ולהגיע עד 90,000 דולרים., הלוהטים בהם הם תיקים מעור קרוקודיל, משובצים באבנים יקרות. המחירים הגבוהים אינם מרתיעים את המפורסמות והעשירות, ונכון לרגע זה רשימת ההמתנה לתיקי בירקין מוגדרת "אין-סופיות". בירקין עצמה מודה כי היא בסך הכול חיפשה תיק שיהלום את צרכיה, והתלוננה באוזניו של ז'אן לואי דומא בטיסה לצרפת שאינה מוצאת תיק הולם לחפציה הרבים. תלונה קטנה, היסטוריה גדולה.

מייקל קורס

סיפור הצלחה אמריקני עם ניחוח הוליוודי יש למותג-העל של מעצב האפנה מייקל קורס. קורס נהיה רשמית מיליארדר בשנת 2012, לאחר כשלושים שנות קריירה ארוכות, ומשהונפק מותג האפנה המוצלח שלו לראשונה בבורסה.
ואכן, מדובר בסיפור סינדרלה של איש שרצה בכלל להיות שחקן, ומצא את עצמו בסופו של דבר בראש תעשיית האפנה הבין-לאומית. סוד הקסם של המותג היוקרתי היה מאז ומעולם נגישות. היופי בעיצוביו של קורס, הוא שהם אינם מסובכים ומתחכמים מדי. קורס מאמין גדול באפנה נוחה ופרקטית בלי לוותר על אלמנט הזוהר, ואולי זה מה שגורם לכל כוכבת הוליוודית לנהור אחרי שמלות הערב שלו. נשים כג'קי אונסיס היו בעיניו המוזה האולטימטיבית, והדרך האידיאלית לשלב בין זוהר בלתי מתחכם לשיק ולנוחות אלגנטית.
המותג היוקרתי משדר לצד ההילה הנוצצת, דיבור בגובה העיניים, שנעדר ממרביתם של מותגי-העל הקלאסיים. והנה, במבחן התוצאה מתברר כי כל אישה אמריקנית חושקת בפריט אחד של קורס לארונה אם לא יותר, אם היא מעל גיל חמישים או מתחתיו. בין לקוחותיו אפשר למצוא את ברברה סטרייסנד, שרון סטון, גווינת' פאלטרו ואפילו הגברת הראשונה מישל אובמה נשבתה בקסם, וניכר כי היא נהיית אט-אט אמם המאמצת של מותגי-על צעירים ורעננים.
מייקל קורס אף זכה לכינוי "מלך בגדי הספורט האמריקני". מדובר בכינוי של כבוד, שהוא קיבל מעורכת ווג אנה ווינטור בזכות כישרונו ליצור זוהר אמריקני במינון מדויק, ספורטיבי, נקי וסקסי. לא בכדי הוא נהיה הסמל המודרני של חיי המותרות בארצות הברית, ולאחר מכן גם ברחבי העולם. בשנים האחרונות המותג הנושא את שמו מתקרב בצעדי ענק למעצמות אפנה גדולות כמו רלף לורן וג'ורג'יו ארמני, והוא יכול למנות לזכותו יותר מ-250 חנויות ברחבי העולם, המתפרסות על פני יותר מ-74 מדינות. כיאה למעצבי-העל במאה העשרים ואחת, גם קורס עצמו הוא סלבריטאי מכובד, חביב התקשורת הבין-לאומית ונחשב אשיית בידור ואפנה בזכות השתתפותו כשופט בתכנית הטלוויזיה המצליחה "פרויקט מסלול".
אין כל ספק כי מייקל קורס עושה לתעשיית האפנה של שנות האלפיים את מה שעשה דיור לתעשיית האפנה בשנות החמישים. הוא לוקח צעד אחד קדימה את האפנה העילית, מוציא את הגדרת ההוט קוטור מהשבלונה הרצינית, המיושנת, המחושבת והמרובעת, ועושה אותה לנגישה וצעירה בלי לוותר על מיליגרם אחד של איכות או של זוהר. ההשראה שלו אינה קבועה, היא משתנה תמידית ובעיקר קשובה לשינויים הרבים החלים בעולם האפנה בשנים האחרונות. בוודאי גישה זו היא שעזרה לו להצטרף לרשימה המכובדת של מאה האנשים המשפיעים ברחבי העולם שהתפרסמה ב-2013 .

 

כתבות נוספות

tetiaroa
כנגד כל הסיכויים
כתבה: יוליה פריליק-ניבתצלומים: יח"צ. שרון רואש.Wikimedia
Bertha Benz mit ihren Söhnen Eugen und Richard während der Fernfahrt von Mannheim nach Pforzheim mit dem Benz-Patent-Motorwagen im Jahre 1888. Nachgestellte Szene (Anschieben) anläßlich des hundertjährigen Jubiläums der ersten Kraftwagen-Fernfahrt.
הנשים של מרצדס
כתב: ד"ר חנן גולן תצלומים: מרצדס
%d7%a2_%d7%a9__%d7%a9_%d7%a5_%c6%92-8-_%d7%a7_%d7%a3_____%d7%a5_%c2%ac-______%d7%a3__-_%c2%ac___%d7%a5___%d7%a4-1-1200x800
מנוע החדשנות
כתב: ד"ר חנן גולן תצלומים: מרצדס-בנץ
_ע_ש_£_ש_ץ_ƒ 10 _¿_נ_ש_ץ_ƒ _£___ץ_ק _¬___ץ_ƒ___פ 3
חבר מביא חבר
כתב: ד"ר חנן גולן תצלומים: גלעד ארצי